אלבום תמונות משפחתי

מסלול חיי סבתא רבא שלי בלה

View מסלול חיי סבתא רבא בלה ברייטשטין in a larger map

סבתא רבא שלי - בלה ברייטשטין

הקדמה :

סבתא רבא שלי בלה לבית משפחת זייגר נולדה בתאריך 15 למרץ 1921 שבמחוז וולין בעיר קרמניץ ( - Кременець Kremenets) שבפולין.
אביה של סבתי, התחתן עם אחות אשתו (שנפטרה) ונשארו לה 5 ילדים.
סבתי בלה גדלה בבית בן שלוש קומות ואשר היה ממוקם ברחוב סזורקה 2 ( Szerok ) הקומה הראשונה של הבית היה מפעל לייצור משקאות קלים ומוגזים (גזוז) כמו לימונדה ולייצור גלידות וממתקים
בקומה השנייה – גרה משפחת זייגר
הקומה השלישית הושכרה ע"י המשפחה למשפחה יהודית אחרת (שמה אינו זכור לסבתי)
המשפחה החזיקה בנוסף למפעל גם חנות בעיר לממכר מזונות אינני טעם (דליקטסים ) שם החנות היה " Sklep Owocory " אמה של סבתי ניהלה את החנות ועבדה בה יום יום
מצבה הכלכלי של המשפחה טרם 1939 היה טוב מאד. אוכל וכסף לא חסרו בבית והמשפחה הייתה ידועה כתורמת מזון לנזקקים .

משפחת סבתי

אביה – יונה ההורים והאחות לובה נרצחו בטבח יהודי
אמה – בתיה (בית משפחת קווייטל) קרמניץ
בבית התגוררו 7 אחים ואחיות:
עקיבא – עלה ארצה ב- 1935
מאיר – עלה ארצה ב- 1937
רבקה – עלתה ארצה ב- 1937
שייקה
חייקה - עלו ארצה בעלייה בלתי לגלית ב- 1939
לובה
בלה – ברחה מקרמיניץ לרוסיה בספטמבר 1939

בלה למדה בבית ספר יסודי יהודי ובבית ספר תיכון מקצועי "אורט".
בלה וכן אחיותיה ואחיה היו כולם בתנועת הנוער "השומר הצעיר" .
בלה השתתפה במחנות קיץ ולמדה רבות על הציונות.
אחיה ואחיותה ( עקיבא , מאיר ורבקה ) עלו בשנות ה-30 לארץ ישראל להגשמת חלום רעיון הציונות. אביה של סבתי (יונה) היה בביקור קצר בארץ ישראל אולם שב לפולין ופגש בפולין אחרת שנכבשה בידי בנאצים.
משפחת סבתי קיימה ושמרה על אורח חיים יהודי שכלל הדלקת נרות שבת, חגיגת וציון חגים יהודיים, אפיית מצות בפסח, קיום טקסי בת – מצווה ובר- מצווה , וכדומה.



קרמניץ

קרמניץ (באוקראינית: Кременець) היא עיר במחוז טרנופול (Ternopil Oblast), בחבל ווהלין שבמערב אוקראינה.

בעקבות חלוקתה השלישית של פולין סופח חבל ווהלין לאימפריה הרוסית ב-1795. מתקופה זו ועד מלחמת העולם השנייה, היו ברוב הערים והעיירות של ווהלין, וקרמניץ בכללן, קהילות יהודיות גדולות יחסית, דוברות יידיש.
בימי מלחמת העולם הראשונה היה חבל ווהלין זירת קרבות בין הצבא הרוסי לצבא הגרמני.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה עברה ממשלת פולין במנוסתה מוורשה לקרמניץ. בעקבות זאת הפציץ חיל האוויר הגרמני את העיר ב-12 בספטמבר 1939, וטבח באזרחים ביר ממקלעי המטוסים. 31 אנשים נהרגו בהתקפה ו-77 נפצעו; 27 בניינים נהרסו. מקרמניץ עברה הממשלה הפולנית לרומניה.
בעת שפלש הצבא הנאצי לפולין, נכנס הצבא האדום למזרח פולין עד לנהר הבוג המערבי. חבל ווהלין סופח לברית המועצות וקרמניץ נמצאה בשלטון סובייטי.
עם התהפכות גלגל המלחמה שבו הסובייטים וכבשו את ווהלין בשנת 1944. העיר קרמניץ נכללה בתחומי ברית המועצות עד להתפרקותה בשנת 1991 וכינון הרפובליקה העצמאית של אוקראינה.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בקרמניץ 8,000 יהודים. עם ראשית פלישת הנאצים לברית המועצות

קרמניץ נכבשה על ידי הנאצים ב-1 ביולי 1941. כ 800 יהודים נרצחו בימים הראשונים לכיבוש בידי אנשי המשטרה האוקראינית, שהאשימו את היהודים ברצח אסירים אוקראינים
ב-1 במרץ 1942, רוכזו כ 9,340 יהודי קרמניץ ועיירות הסביבה לגטו.תושבי הגטו חיו בתנאי מצוקה קשים של רעב ומחלות וסבלו ממחסור קשה במים. התמותה בגטו הייתה בשעור של 12-10 אנשים ליום. קבוצה של כ 1500 יהודים כשירים הוצאו לעבודות כפיה.
בחודשי אוגוסט - אוקטבר 1942, בוצע החיסול הרצוף והעיקרי של יהדות ווהלין בערים השונות במקביל וקרמניץ בכללן.
ב-9 באוגוסט 1946 הוציאו הגרמנים מן הגטו כ- 1,500 עובדים, כולל עובדי היודנראט ושוטרים היהודים.
למחרת, ב-10 באוגוסט, רוכזו יהודי קרמניץ הנותרים, הובלו אל מחוץ לגטו והוצאו להורג בירי אל תוך בורות, ליד תחנת הרכבת של העיר. מנהיג הציונים בקרמניץ בנימין לנדסברג שם קץ לחייו.
רק 20 מיהודי קרמניץ נותרו בחיים לאחר השואה.






הכרות עם סבא רבא שלי

את סבא רבא שלי - חיים בריטשטיין ז"ל ( מהעיר לודז') סבתי הכירה בקרמניץ.
לסבא רבא שלי הייתה משפחה בשם זיצר אשר התגוררה בקרמניץ. משפחה זו התגוררה בסמיכות למקום מגוריה של חברה טובה של סבתי ושם הם נפגשו לראשונה.
בשנת 1941 נישאה בנישואין אזרחיים מהירים .

בריחה מקרמניץ

בסמוך לנישואין הגיעו שמועות על התקרבות הצבא הנאצי לקרמניץ.
הזוג הנשוי הצעיר החליט שהם אינם נשארים בקרמניץ אלא בורחים משם לכיוון רוסיה.
סבתא רבא שלי הודיעה על כך להוריה וקיבלה ממנו סכום כסף רב – 1000 רובל שיהיה להם במהלך הבריחה.
את הכסף החביאה סבתא רבא שלי בחזייה שלה.
הם ברחו עם מזוודה קטנה ובה בגדים מועטים בלבד וללא כל רכוש אחר.
ערב בבריחה נפרדו מההורים ומהאחים ואחיות שנותרו בבית ולא שיערו בנפשם כי זו תהיה הפעם האחרונה בה ייראו את ההורים חיים וכי לא ישובו עוד לעולם לקרמניץ.
בבריחתם ,הם ברחו לכיוון רוסיה ומשם לאזור אוזבקיסטן - בוכרה והתמקמו בעיר קרמינה במזרח המדינה.
סבא רבא שלי עבד כנהג של קצין רוסי.
וסבתא רבא שלי עבדה כתופרת (מקצוע אשר למדה בבית הספר המקצועי לפני פרוץ המלחמה).
באותה התקופה מי שלא עבד לא קיבל תלושי אוכל ולכן עבודה הייתה נדרשת כחלק מההישרדות.
המהלך שהותם במקום התגוררו בבית עשוי מלבי טיט ובוץ אשר לא היה בו חשמל, מים וחימום.
את האוכל בישלו על גבי מדורה בסמוך לבית ואת המים לשתייה נאלצו לשאוב מבאר מרוחקת .
באותם ימים סבא רבא של חלה בדזינטריה (מחלת מעיים )קשה והיה על סף מוות אך הוא ניצל בזכות רופא יהודי שטיפל בו.

בזמן שהותם בקרמינה, לא היה לסבתא רבא שלי כל קשר עם משפחתה או מושג מה קורה עמם.

הולדת סבתי – רחל

בשנת 1944 ילדה סבתא רבא שלי את ביתה הבכורה - סבתי רחל במהלך שהייתם בעיר קרמינה.
הלידה ושנות חייה הראשונות של סבתי רחל היו בתנאים קשים ביותר וסבתא רבא שלי נאלצה להניק את בתה עד גיל שנתיים בכדי לנסות ולספק לה מזון.

סיום המלחמה

בסיום המלחמה בשנת 1946 החליטו לשוב לפולין ולחפש את עקבות משפחתה.
סבתא רבא שלי שלחה מכתב לעיר מגוריה בנסיון לברר פרטים אודות גורל הוריה ושאר משפחתה.
בתשובה שקיבלה התברר לה שהוריה ואחותה לובה נרצחו בטבח יהדות קרמיניץ .
סבא רבא שלי שלח אף הוא מכתב לעיר לודז' וקיבל תשובה שכל משפחתו למעט אחיו (שלמה שברח עמם לרוסיה) נרצחו במחנה המוות – טרבלינקה.


בקבלת התשובות והשמועות על רצח יהודים שחזרו למקום מגוריהם לאחר המלחמה בידי הפולנים , החליטו לעלות ארצה ולהתאחד עם משפחתה של סבתא רבא שלי.
בפולין הועברו ע"י ארגון "הבריגדות היהודיות" למחנה עקורים (הפליטים היהודים שהתקבצו בארצות אירופה היו חסרי בית היות שכל רכושם נגזל בשואה. בעלות הברית הקימו למענם מחנות מיוחדים, בעיקר בגרמניה, אוסטריה ואיטליה, שם הם חיו בצפיפות גדולה)
עד שנת 1948 שהו במחנה עקורים בגרמניה – בעיר שטוטגארט .
במהלך שהתם במחנה העקורים שימש סבא רבא שלי נהג של נשיא מחנה העקורים.

עלייה ארצה

בשנת 1948 עלו ארצה דרך נמל מרסיי (צרפת) על אוניית "נגבה".
ב- 10 לינואר 1949 הגיעו לנמל חיפה.
בהגעתה לחיפה פגשה את אחיה ואחיותה המתגוררים בחיפה.
בשנת 1949 ילדה את בתה השנייה - בתיה ( קרויה ע"ש אמה של סבתא רבא שלי ) בחיפה.
מאז הגעתם לחיפה הייתה עקרת בית שהדברים החשובים ביותר לה היו לגדל את בנותיה ולבשל אוכל לבני משפחתה .
רוב השנים התגוררו בחיפה ברחוב יצחק שדה 49 .
בשנת 2004 עברו להתגורר בקריית טבעון ( בסמיכות לדודתי בתיה)
בשנת 2007 נפטר בעלה (סבא רבא שלי) כשהוא בן 93
היום סבתא רבא שלי בת 89 ( חוגגת בפורים ) .
לסבתא רבא שלי 2 בנות , 5 נכדים ו - 11 נינים.